אמירי גן יבנה בניה ויזמות בע"מ נ' ליברמן

החלטה

1. לפני בקשה להורות כי המצאת כתב התביעה למשרד עו"ד ציבין ושות' ברח' יגאל אלון 65 בתל – אביב - יפו מהווה המצאה כדין לנתבע על פי תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

2. התביעה נשוא הבקשה הינה תביעה כספית על סך 925,524 ₪ שהגישה התובעת כנגד ג'ק ליברמן. בכתב התביעה נטען כי מר ליברמן הוא היורש של המנוחה אתל ליברמן ז"ל (להלן: "המנוחה") הרשומה בפנקסי הזכויות בלשכת רישום המקרקעין ברחובות כבעלים בשלמות של המקרקעין הרשומים כיום כחלקות 410, 411, 425 ושל מחצית חלקה 317 בגוש 557 (להלן: "המקרקעין"). המקרקעין נמצאים בתחום השיפוט של המועצה המקומית גן יבנה ובמרחב התכנון המקומי של הועדה המקומית לתכנון ובניה "זמורה". ביום 19/8/90 פורסמה בילקוט הפרסומים הודעה בדבר אישור תכנית מפורטת לשינוי תכנית מתאר מקומי. התכנית חלה על מקרקעין הכוללים גם את שטח המקרקעין שבבעלות המנוחה. בתקנון התכנית נקבע, בין השאר, כי הבעלים יכינו על חשבונם תכנית בינוי לפיתוח וכי התכנית תבוצע על ידי הבעלים ועל חשבונם. ביום 20/1/97 אושרה התכנית על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה. ביום 22/3/00 התקשרה התובעת בהסכם עם חב' שיכון עובדים ועם המועצה המקומית בו התחייבה, בין השאר להכין את התכנית לביצוע עבודות הפיתוח של המקרקעין שהשלמתן מהווה תנאי למתן היתר בנייה. ביום 25/6/00 נתנה הועדה המקומית היתר לתובעת לביצוע עבודות פיתוח בהתאם לתכנית. בשנת 2009 השלימה התובעת ביצוע כל עבודות הפיתוח של המקרקעין, עבודות שהעלו את ערך המקרקעין והעשיר את בעליהם על חשבון התובעת. סכום עלות הכנת התכנית וביצוע העבודות הוא 31,620,315 ₪ על שטח של 107,777 מ"ר, ולפיכך עלות הפיתוח מסתכמת ב – 293 ₪ למטר נכון ליום 10/1/02. התובעת טוענת כי מרבית הבעלים של המקרקעין שילמו את חלקם בהוצאות הפיתוח.

תביעה זו הוגשה כנגד יורש המנוחה לשאת בתשלום ההוצאות החלות על המקרקעין.

3. התובעת טוענת כי המציאה את כתב התביעה כדין לנתבע באמצעות משרד עו"ד ציבין ושות' וכי עסקינן במסירה כדין.

התובעת טוענת כי בתחילה הוגשה התביעה לאפוטרופוס הכללי הממונה על נכסי נפקדים מאחר ולא אותרו יורשי המנוחה. אולם, ביום 11/3/07 הודיע האפוטרופוס הכללי כי חקר ומצא שיש למנוחה יורש פוטנציאלי המתגורר בארה"ב, הוא הנתבע. התובעת לא הצליחה אז ליצור קשר עם הנתבע בארה"ב ולמסור לו כתבי בי דין והתביעה נמחקה. ב"כ התובעת פנה לעו"ד אהרון שינדלר, הממונה על מחלקת גילוי ארצות במשרד המשפטים, וביקש לקבל מידע בנוגע ליורשי המנוחה. במכתבים מיום 7/5/09 ו – 12/5/09 הודיע עו"ד שינדלר לב"כ התובעת כי האפוטרופוס הכללי איתר את הנתבע כיורש המנוחה וכי הנתבע מיוצג על ידי משרד עו"ד ציבין ושות'.

ב"כ התובעת פנה למשרד עו"ד ציבין וביקש אישור לכך שהנתבע מיוצג על ידי משרד עו"ד ציבין ושות'. בתגובה הודיעה עו"ד נחמה ציבין לב"כ התובעת, עו"ד שוב ישראל, טלפונית, כי עו"ד מרדכי ציבין מיופה כח של הנתבע שהינו היורש של המנוחה וכי משרדם הגיש חודש לפני כן בקשה למתן צווי ירושה של המנוחה ובעלה. נטען על ידי התובעת כי עו"ד ציבין נחמה הבטיחה להשיב באופן מסודר לפניות התובעת בענין תשלום חלקה של המנוחה בהוצאות הפיתוח. עפ"י הנטען, נעשו פניות נוספות למשרד עו"ד ציבין שלא נענו. ביום 8/6/10 פנה משרד ב"כ התובעת לקבלת פרטי הנתבע לצורך הגשת תביעה כנגדו ובתגובה נמסר כי "בקשה לצו ירושה / קיום צוואה נשלחו לרשם לענייני ירושה. כשיתקבל מס' תיק אעביר אליך. בודאי ידוע לך כי עפ"י חוק פרטים נוספים חסויים" (נספח יב' לכתב התביעה).

4. התובעת טוענת כי ביום הגשת התביעה נמסרו כתבי התביעה והזמנה לדין למשרד עו"ד ציבין, אך במשרד עו"ד ציבין סירבו לקבלם ועו"ד נחמה ציבין הודיעה במכתב לב"כ התובעת כי משרדם אינו משמש כתובת להמצאת כתבי בי דין עבור הנתבע וכי עו"ד ציבין אינם באי כוחו לענין תביעה זו.

5. הבקשה הועברה לתגובת משרד עו"ד ציבין.

בתגובתם מיום 11/11/10 נטען "רק ביום 13/10/10... נודע לנו לראשונה על החלטת בית המשפט הנכבד כי משרדנו משמש כתובת להמצאת כתבי בי דין לנתבע". לאור האמור, נטען בתגובה, שלחו משרד ציבין לנתבע את כל כתבי בין דין שהומצאו למשרדם וביקשו שיודיעם מי יהיה עוה"ד שייצגו בתביעה. עוד נמסר בתגובה כי "מאחר והנתבע הוא פנסיונר הנע ונד ברחבי ארה"ב בקרוואן (הכתובת שלעיל היא כתובת של חניון קרוואנים), כתבי בין דין טרם הגיעו לידיו". עוד נמסר כי אין לח"מ ספק כי הנתבע ימנה עו"ד בארץ בהקדם. לפיכך, ביקשו עו"ד ציבין להאריך המועד להגשת כתב הגנה ב – 30 ימים לפחות.

מעבר לאמור, התייחס עו"ד ציבין לטענות לגוף הענין וטען כ – officer of the court כי הנתבע אינו הבעלים של המקרקעין נשוא התביעה וכי אין יריבות בין הצדדים. עוד נטען כי המקרקעין רשומים על שם אתל ליברמן ללא תעודה מזהה. הנתבע סבור כי מדובר במקרקעין שנרכשו על ידי אמו בשנות ה – 30 וכי הגיש בקשה למתן צו ירושה וכי טרם ניתן הצו. רק עם הינתן הצו יכול הנתבע לבקש לרשום הנכס על שמו. עוד נטען כי מאחר והרישום על שם המנוחה הוא ללא תעודה מזהה, ידרש הנתבע להמציא ראיות כי אמו היא אכן הרשומה בלשכת רישום המקרקעין.

התגובה נתמכה בתצהירו של עו"ד מרדכי ציבין.

בתגובה נאמר: "לנוכח כל אמור לעיל, ראוי כי התביעה תדחה על הסף או לחילופין ליתן לנתבע ארכה להגשת כתב הגנה עד ליום 12/12/10".

6.בתקנה 477 לתקנות נקבע: "ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי- דין לשם המצאה לפי תקנות אלה- דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת".

בתקנה 478 לתקנות הוגדר "מורשה לקבלת כתבי בי- דין" כדלקמן:

"(א) כל הגר בתחומה של המדינה יכול שיתמנה מורשה לקבלת כתבי בי- דין.

(ב) מינוי כאמור יכול שיהיה מיוחד או כללי וצריך שיהא בכתב חתום בידי המרשה; הכתב, או העתק מאושר ממנו אם היה המינוי כללי, יוגש לבית המשפט".

בהתאם לתקנה 478 (ב), על מנת שאדם יחשב כמורשה, ההרשאה צריכה להיות באמצעות מסמך בכתב החתום על ידי המרשה (ראו ער (חי') 25024-11-09 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' L.R.GUMMILABORS (10.12.09).

בענייננו, התובעת לא הציגה הרשאה בכתב לפיה עו"ד ציבין מורשה מטעם הנתבע לקבלת כתבי בי- דין. גם אם נמסר ע"י הנתבע ייפוי כוח בעניין צו ירושה לעו"ד ציבין, לא טוענת התובעת כי הנתבע מסר לעו"ד ציבין ייפוי כוח בעניין התובענה דנן וממילא ייפוי כוח כאמור לא הוצג.

אשר על כן, אין לראות בעו"ד ציבין מורשה לקבלת כתבי בי-דין מטעם הנתבע מכוח תקנות 477-478 לתקנות (ראו בעניין זה גם ע"א 23/83 יחימק נ' קדם, פ"ד לט (2) 222 וצמצומה למקרים בהם ההמצאה לעוה"ד נעשית באותו הליך בו עוה"ד מייצג את הנמען - בר"ע 1378/91 שטיין נ' כץ, פ"ד מה (4) 705, בע"מ 1378/07 זדה נ' זדה).